לפני כמה שנים היינו גרים בשכונת גינות בית אל, בשכנות עם חניך מהנח"ל (תנועה לילדים עם צרכים מיוחדים בישוב בית אל) שאותו הדריך דוד. 

זכור לי בשבת בשעת צהריים, בזמן שהרבה אנשים עייפים ונכנסים לנוח, הייתי רואה מחלון ביתי את דוד משחק עם החניך בגן השעשועים השכונתי, רץ איתו, צוחק איתו ובעיקר שומר עליו כדי שיהיה להורים זמן לנוח בצהרי שבת.

אחרי שהייתי מתעורר הופתעתי לראות שעדיין דוד ממשיך לשחק עם החניך. 

המחזה זה לא היה חד פעמי. הרבה שבתות זה היה חלק מהנוף של השבת.

כל כך הערכתי את דוד על המעשה הזה. הוא עשה את זה מכל הלב, ובעיקר עם הרבה ענווה ובלי צלצולים.

שהתפרסם המשפט של דוד: העיקר להיות טוב, בלי רעש ובלי צלצולים, מבחינתי זה היה סיכום מדויק לזמן הזה שראיתי אותו מידי שבת.

דוד בהתנהלותו היה פשוט טוב, בלי רעש ובלי צלצולים.